ריכוז פוסטים של חברי קהילת התוכנה החופשית

התייחסתי לנושא בקצרה אבל הטיעונים שעולים ראויים לריכוז והפרכה מורחבת.

מתוך העין השביעית שמצטט ממעריב:

אחת התושבות תוהה: "דווקא שחקנים כאילו-נאורים, בעלי השקפה רב-תרבותית, מחרימים אותנו?". המצוטטת היא חסיה ויזל, "לא מתנחלת ולא כובשת", על-פי עדותה, אלא "מורה לספרות".

חסיה היא ישראלית אבל לא כובשת. חסיה תושבת אריאל אבל לא מתנחלת. חסיה מורה כאילו-נאורה אבל היא עיוורת כשנוח לה. חסיה חושבת שכיבוש התרבות הפלאסטינית ע"י התרבות הציונית-רביזיוניסטית היא "רב תרבותיות".

בדיון על "מרד השחקנים" אצל טל בבלוג כתב רביב

במה שונה שחקן הקאמרי מעובד של חברת חשמל או טכנאי של "הוט"?

ובכן אני לא יודע מה נהוג היום, אבל ככל הידוע לי מסביבות 10 שנים אחורה, טכנאים שאמורים לתת שירות גם בשטחים יוצאים בזוגות, לפעמים רק עם מאבטח בתקופות לחוצות, יכולים לדרוש ולקבל רכב ממוגן, נשק להגנה עצמית במקרים של התקנות בשטחי A+B ותוספת סיכון במשכורת. אם לזה אתם קוראים "נוהל רגיל" של טכנאי שטח אני מאוד אופתע. זה נשמע לי כמו יציאה לתוך שטח עוין.

בנוסף, טכנאים שמוכנים לעבוד בשטחים מוחתמים על חוזה מיוחד שבו הם מאשרים שהם מוכנים לעבוד בתנאים דלעיל. אי אפשר לקחת את טכנאי ההתקנות של הוט מאזור רחובות-גדרה ולהורות לו להרים נל"ן בין "מכתש" ל"עלי".

זה היה לפני עשור, היום אני מניח שהם פשוט מפעילים פרילאנסרים מקומיים שמוכנים לעבוד גם בתנאים יותר גרועים, אני בספק אם טכנאים היום נשלחים לשטחים אם הם לא חייבים ומחויבים לכך בחוזה מראש. יש מתנחלים מובטלים שמתים לעשות את זה ברכבם הפרטי בשביל קצת הכנסה כעוסק זעיר או עוסק מורשה.

ציטוט מדיון ברוטר:

מה יקרה כשעובדי קופ"ח,בי"ח,עובדי מד"א,אנשי ביטוח לאומי וכו' יחליטו שהם לא נותנים שירות לתושבי יו"ש..?

יפוטרו. עובדי ביטוח לאומי הם עובדי מדינה (ואני מניח שמי שעלול להשלח לשטחים עדיין מוחתם על חוזה מתאים). עובדי מערכת הבריאות מוגבלים בכל מיני חוקים, בכלל יש שאלה אם לעובדי שירותי חירום מותר לשבות, לשוטרים למשל אסור לשבות, ואם לא היו שביתות אחריות ורופאים מדי פעם הייתי בטוח שגם הם היו אמורים להיות מכוסים בחוק הזה.

ועדיין, שחקן תיאטרון אינו מנתח. הוא לא שירות תשתיתי או הכרחי בחירום. תיאטרון הוא תרבות, ובעיני אחרים מותרות. תאטרון באריאל הוא הכשרת שרץ, הוא נזם זהב באף חזיר, הוא ציפוי סוכר על ערימת אתם-יודעים-מה.

עלה הטיעון שחברות ציבוריות חייבות לתת שירות בשטחים. האמנם? חייבות? אני בעל עסק ולא חובה עלי לתת שום שירות לאף אחד שאני לא רוצה. גם שקם אלקטריק יכולים לסרב לשלוח לך מקרר בהובלה לשטחים אם לא מתאים להם. היחידים שכפויה עליהם נתינת השירות הם שירותי בחירום (בריאות, צבא) ומפעילי שירותים שדורשים זכיון. זה אומר מפעילי תקשורת למשל. זה אומר עובדי תשתיות ממשלתיות כמו עובדי מקורות וחברת חשמל. חברת הוט וחברת בזק משלמות כסף טוב על זכיון הפעולה שלהן, ואת ההתחייבות לתת שירות גם בשטחים הכבושים, וזאת בתמורה למונופול מטעם המדינה לעסוק בתחום שלהן.

כשהגברת לבנת חושבת שלתושבי אריאל מגיע בידור תיאטרון כמו שמגיע להם שידורי ערוצים 1+2, היא מסתכלת על תיאטרון כתשתית חסרת ערכים, כאחרון מופעי השירה בציבור במקרה הטוב וכשיתוק לאומי בסגנון "השרדות" במקרה הרע. האזרחים צריכים לקבל מים, חשמל, ביוב ובידור כדי שלא יפקחו עיניים ויסתכלו מה באמת קורה – מה שקראו בזמנים עתיקים "לחם ושעשועים". התיאטרון צריך להיות כפוף להחלטות הקומיסארים ולהתייחס לאריאל כאל עוד מקום שם צריכה להיות מוקמת תשתית הבידור. הקמת היכל התרבות באריאל כנראה משולה להקמת תחנת טרנספורמטורים של חברת החשמל או מרכזיה של בזק. שדרגנו את חומה ומגדל וזרקנו פנימה תיאטרון, והופה. אריאל היא עובדה מוגמרת על המפה. לשטחי A לעולם לא תהיה רציפות, הגדה היא ישראל, שתי מדינות על שטח אחד, עובדה שזה עובד כל כך יפה.

ואגב, עוד ציטוט מהעין השביעית של פרשן שלא ידוע כנוטה לשמאל:

ימיני כותב בטורו ב"מעריב" כי "גם אם גושי ההתיישבות יישארו בכל הסדר עתידי בתחומי מדינת ישראל, עדיין יש בעיה עם אריאל, המצויה כ-20 ק"מ מהקו הירוק. אם רצוננו במדינה יהודית ודמוקרטית, ולא במדינה אחת גדולה – ספק אם אריאל תישאר במקומה"

כלומר אין אפילו הסכמה רחבה בימין שאריאל היא עיר ככל הערים. העובדה שהיא עלולה להיות בעצם התיישבות זמנית ולהתפנות למען הבטחת שלום איננה דמיונית כמו שנדמה.

שלום חברים,

למי שעוד לא שמע, היום יום הבלוג!

מה שמייחד את היום הזה, הוא שביום זה כל בעל בלוג יכול להמליץ על 5 בלוגים שהוא קורא ואוהב, וכך להפיץ הלאה (להסבר מפורט יותר: http://www.blogday.org/il.htm, אפילו בעברית! )
אני עוקב על למעלה מ־30 בלוגים (בלי להכליל את הפלאנטים השונים) לכן היו לי לבטים רבים, אך עובדה שהנה הצלחתי לסנן כמה מובחרים

אז לרשימה שלי:

• חיפושים כמשל – תמיד אהבתי עברית, אבל בזכות הבלוג הזה עליתי מדרגה מבחינתי, אולי אפילו שתיים.
• צבר בלוג עם קוצים – בלוג מפתיע ומרענן במגוון נושאים, אני אשאיר לכם לבדוק
• כמה מילים, ברשותכם – אם מישהו לא מכיר, זה הזמן. הבלוג המצוין של חץ בן חמו שתמיד מעשיר לי את הידע הטכנולוגי.
• Tech Drive-in – בלוג טכנולוגי מעולה (באנגלית)
• Ubuntu Root – עוד בלוג טכנולוגי מצוין, לווא דווקא על אובונטו, אל תתנו לשם להטעות.

עכשיו תורכם! (ולא בתגובות, בבלוג שלכם)

דור

במשך עשרות ארוכות של שנים כלכלנים הרבו להלל ולשמוח על רגע הפיכת הכלכלה לרעיון של מסחר וירטואלי בספרות שלא מייצגות הרבה. מאז שהתנתקו מתקן הזהב, יכלו ממשלות להדפיס עוד כסף, ובשלב מסוים עבר ייצור הכסף לבנקים. כיום 90% מה"כסף" שעובר בשוק הוא הון וירטואלי לחלוטין שמומצא בבנקים, שלפי החוק מורשים להכניס את עצמם לחוב ע"י הלוואות של כספים מדומים ש"הומצאו" במחשבי הבנק, בהסתמך על הריבית שעוד תבוא להם מההלוואה. דומה הדבר לאדם שילך ויפקיד $1000 אצל ברוקר בבורסה ואז ימכור מניות "שורט" בסכום של $9000 בבטחון מלא שיהיה לו את הכסף לקנות אותם בפחות במורד הדרך. כמו שהשנתיים האחרונות בוול סטריט מעידות, זה לא עובד. אבל המזיקים קיבלו עידוד לחזור על הרגליים מכספי משלם המיסים האמריקני, המנהלים לא פוטרו (חלקם קיבלו בונוסים), המהלכים המסוכנים שלהם לא הוצאו מהחוק, והעולם ימשיך עד לקריסה הבאה.

האם להאמין לרואי שחורות כלכליים ולפרופסורים באוניברסיטה? אם מסתכלים על מצב הבורסות הגדולות בעולם ב-80 השנה האחרונות, הבועות והקריסות הופכות לתכופות וחזקות יותר. בין הנפילות באסיה לאלו האמריקניות, המערכת הממוחשבת והמתוחכמת הזו פועלת מהר ואכזרי יותר ממה שיוצריה יכולים למתן אותה בזמן אמת, בין חברות של מסחר אוטומטי ועשיית רווחים על קניה ומכירה של מט"ח, האזרח הקטן חסר סיכוי מול הענקים האלו, ולא ברור אם נכון לו בכלל להכנס לתעשיית המספרים הגדולים הזו, במיוחד כשהיא רגישה למדי להתפוצץ ולהתדרדר אם רק יתפרץ עוד איזה הר געש איסלאנדי או שעוד מדינה אירופית תמשיך בדרכה של יוון להכריז על אי יכולת לשלם עוד משכורות ופנסיות (הכי קרובה לקרוס כרגע, אם להאמין לעיתונים, היא יפן).

וזה רק הצד הכלכלי.

ככל שאני קורא יותר על תחזיות סביבתיות, שינויים גאו-פוליטיים בגלל פליטי אקלים ותחזיות ספציפיות לגבי ישראל ואזור הים התיכון, אני רואה שלאט מתחילים לזחול אפילו לעיתונות המרכזית אייטמים על השאלה הגדולה של הגבלת ילודה ומשאבים, האם כהשקעה כדאי לצבור אג"ח או כמות פיסית ממש של פלדה, זהב וחומרי גלם? אנשים רציניים מתחילים להסתכל על המצב של משבר אקלים שימוטט מדינות ומערכות עולמיות אבל המדינות כמעט ולא עוסקות בזה.

מסע ההכחשה נתמך בעיקר ע"י קפיטליסטים שמרנים וימניים על רשתות כמו פוקס ניוז. התחממות גלובאלית? לא קיימת, ואם כן היא רק זמנית, ואם לא זמנית אז היא טבעית ולא באשמת האדם, וגם אם היא באשמת האדם אז בטח אין מה לעשות נגד זה. לא עכשיו. לא בתקופת שפע כזו יפה, אי אפשר לבוא ולהגיד לאנשים להוריד פחות מים בשירותים, להתקלח בפחות מים, להדליק פחות מזגן בדיוק בקיץ הכי גרוע בהיסטוריה, ללכת ברגל במקום לנהוג בפרייבט כשהחום בצל יכול להרוג אותך.

המסר לא נעים. את זה אמר גם פיל פלייט (ראו "אל תהיה פוץ"). מיעוט ספקני מול קהל אדיש או דתי, שצריך להבהיר שאין תשובות יפות. לא באנו להחליף את הבטחון במשהו יותר בטוח, אנחנו באים רק עם שאלות פתוחות חדשות, אנחנו יכולים רק לשכנע שאנחנו שואלים שאלות יותר נכונות, אבל לא באים להציע תשובות מוחלטות בכל התחומים. המסר הוא שאין עולם הבא, אין אבא מציל בשמיים, אין עולם רוחות שמגן או מייעץ, זהו, אנחנו יתומים ביקום, אבל בזכות זה אנחנו יכולים להתגאות בהצלחותינו ולבנות עליהן חדשות.

באותה מידה המיעוט שמסתכל מדעית על האמיתות של שינוי האקלים ויותר מזה על המשמעות שלהן, יודע לשאול שאלות יותר ממוקדות שלידן בעיות של כיבוש ובעלות על קרקע מתגמדות והופכות בלתי משמעותיות כמעט. שאלות של צורת החיים שלנו כולה, שאלות גיאופוליטיות שקשורות לתזוזת אזורי אקלים. לא ברור מה יהיה האקלים הפוליטי של ישראל עוד עשור, אבל מתחיל להראות כאילו קו הבצורת שלנו מצפין ויגיע ללבנון אולי עוד עשור או שניים, ולא תהיה כאן מדינה מעניינת מספיק כדי להתווכח עליה בכלל.

It's the end of the world as we know it, as far as we know

מה שיש לנו, זה עץ שאלות. כל תשובה, אפילו הסתברותית, מתפצלת לעוד ועוד שאלות אחרות. הדגים את זה יפה פן ג'ילט בסוף הפאנל הזה מTAM7, כשנשאל לגבי דעתו על התחממות גלובאלית והאם שינה את דעתו מאז שעשה תוכנית Bullshit! נגד זה. אבל האמת היא שבולשיט לא יצאה נגד התחממות גלובאלית, אלא נגד מיחזור ותופעות חסרות פואנטה אחרות שצמחו בצל הבעיה האמיתית, כל מיני הסחות דעת שלא פותרות את הבעיה האמיתית. הוא נשאל אם הוא "עדיין חושב שההתחממות היא שטויות":

ניסיתי להגיד בעבר שאיני יודע. אבל כשאתה אומר שאתה לא יודע זו נשמעת תשובה שטותית כמו לענות "לא יודע" על השאלה אם השואה קרתה. אז כשנישאלתי ניסיתי בכל דרך להגיד "אני לא יודע" בלי להגיד "אין ראיות לזה". אבל את לא אמורה להקשיב לי. אני האדם הכי פחות מוכשר לענות על השאלה הזו. זו הסיבה לכך שלא עשינו תוכנית "בולשיט" על התחממות גלובאלית, כי אנחנו רוצים לעשות רק דברים שיש סיכוי טוב שאנחנו צודקים לגביהם, ואין כמעט שום סיכוי שנהיה צודקים לגבי התחממות עולמית.

כל מה שאני רוצה להגיד זה ש (1) אם יש באמת התחממות עולמית (וכנראה שיש) זה לא אומר בהכרח שאנחנו גרמנו אותה. ו(2) אם גרמנו אותה (ונראה שכך), זה לא בהכרח אומר שאנחנו יכולים לעצור את זה. אני ורנדי כאן יכולים לקחת נגרר של טרקטור לראש גבעה ולדחוף אותו ללא בלמים, זה לא אומר שנוכל לעצור אותו רק כי אנחנו דחפנו אותו.

אז (3) אם אנשים יכולים לעצור את ההתחממות (וכנראה שכן), זה לא אומר שהדרך לעשות את זה היא (4) לעצור פליטות פחמן (מה שסביר שנכון).

[בשלב זה כל הקהל מתגלגל מצחוק ומוחה כפיים וכמוהם גם ראנדי, כי זה מהפך גדול למדי בגישה של פן לענין. פן מרים ידו ושוב סופר על אצבעותיו:]

ואם (1) זה באמת קורה ו(2) אנחנו באמת גרמנו לזה, (3) אנחנו יכולים לעצור את זה ו(4) הדרך לעשות את זה היא צמצום פליטות פחמן, זה לא אומר ש(5) התשובה היא בהכרח סוציאליזם, אבל יכול להיות שכן. אני לא יודע, ואני מתכוון לזה במובן העמוק, לא בפשטוט של איזה ניאונאצי צעיר וגלוח ראש ש"לא בטוח לגבי השואה" אלא באמת, I DON'T FUCKING KNOW.

וזה מתמצת לדעתי את הענין שלי בספקנות, וזה אולי מה שמפחיד כל כך כל אדם – הרעיון של עזיבת הבטחון המופרז בנכונותה של תשובה זו או אחרת. יש עץ שאלות, כל ענף מתפצל לעוד ענפים. כמעט תמיד אין תשובה החלטית וסופית בקצה הענף אלא רק הסתברויות, אבל יש שלב שבו מצטרף מספיק מידע לכדי היכולת להחליט להתעלם מענף שלם של שאלות כבלתי סבירות לחלוטין ולהפסיק להשקיע מאמץ בלשאול אותן. יש אנשים שמתעקשים להמשיך לשאול שאלות על ענפים שאין סיבה לבקר שוב, וקוראים לעצמם ספקנים. אלו הם המחזיקים בתאוריות קונספירציה על זיוף הנחיתה על הירח או חטיפת אנשים בעב"מים. אי אפשר להגיד עדיין שמכחישי האקלים נמצאים שם, אבל נראה שהסתברויות מאוד נגדם…

(זוגתי לפעמים מציקה לי בשאלות על הבטחון שיש לי במדע ורציונאליזם, ו"לך תוכיח בכלל שתער אוקהם נכון לוגית". אז נכון, הוא לא נכון לוגית באופן אבסולוטי, אבל הוא כלי שעוזר להחליט מאיזה ענף של העץ עדיף להתעלם ובאיזה להתמקד. אין שום חוק טבע שאיננו מבוסס על עקביות של תצפיות וההנחה – שנראית נכונה אמפירית – שהחוקים לא משתנים מדי פעם)

הכחשת רפואה מציקה לי כי זה קובע את איכות ואורך חייו של אדם זה או אחר, אבל הכחשת אקלים זה ענין לא פחות מסוכן, כי זה העתיד המשותף של כל האנושות, ובעיקר כי מדינות רבות נמנעות מלעשות שינויים נבונים. אולי אני צריך לתת הנחות למכחישי אקלים, כי השינויים האמיתיים מגיעים מהשלטון ולא כל כך מפעילות של פרט אחד או אחר או אפילו של קהילה, אבל ככל שאסביר ליותר בעלי זכות בחירה את הבעיה, אולי הם גם יצביעו למען האנשים הנכונים ויחליפו את השלטון בחבורה שמבינה את הענין.

עדכון של אחר הצהריים: כמה שעות אחרי הפוסט הזה, אני קורא ש(עוד) אחד מספקני האקלים הבולטים שינה את דעתו.

לפני כמעט שנתיים הגעתי למשרדי מכללת הייטק בהרצליה עם המלצות של אנשים טובים. אני אוהב להדריך, אני חושב שאני טוב בזה, ואני שואף לעשות סוויצ' מחיי IT משמימים מזה כבר 10 שנים אבל לא לגמרי מצליח לפרוץ החוצה. הייתי אמור לתת שם הדרכות לינוקס, הסכמתי אפילו לירידה משמעותית במחיר לשעה כדי שיתנו לי קורסים להדריך (אמרה לי את זה המנהלת בפירוש – תן לי 30% פחות מהמחיר הרגיל שלנו ואז אוכל לשבץ אותך). אני הסכמתי לתת מחיר מיוחד, כי ממש רציתי לעשות את הסוויץ' הזה. אבל חודשים ארוכים חלפו ולא קיבלתי צלצול.

ואז לפני כשנה וקצת ראיתי שהם מחפשים מורה לקורס טכנאי PC. שאלתי למה לא מתקשרים אלי והבהירו לי שזה הרבה פחות כסף ובנוסף זו התעסקות עם חלונות. להכל הסכמתי רק כדי להכניס רגל דלת, אבל לא היה לי מושג לתוך מה אני נכנס. מלבד שניים או שלושה תלמידים רציניים שבאו לשמוע וללמוד, היה מדובר בחבורה של משועממים שבהו בתקרה ונמנמו וסירבו בתוקף לנסות להבין. ממולי ישבה כיתה של 13 איש בני 25-34, שליש מהם לא ידע להפעיל אפילו "חלונות"(!!) לא כל שכן להבין למה לחשמל יש פלוס ומינוס, ואני אמור הייתי (לפי מערך השיעורים שהיה דף בודד ודל תוכן) ללמד חשבון בינארי, חוק אוהם, מספיק כימיה כדי להסביר מה ההבדל בין מוליך ומבודד, זיהוי צ'יפים, הבנה של ההבדל בין PCI מקבילי ל-PCI-X טורי, northbridge, southbridge וכל מה שהולך על לוח אם ועל קו אינטרנט בשלושה עשר השיעורים של השלב ראשון בקורס.

נתנו לי ספריה מלאה במצגות אבל כשגילו אחרי שלושה שיעורים שאני משתמש בהם ירדו עלי כסאח והסבירו שהן גרועות ובעצם אסור לי בכלל להשתמש בהן. זה לא שהיו מצגות מעודכנות, אסור היה לי להשתמש במצגות האלו נקודה. אם אני רוצה אני מוזמן לבנות חדשות בזמני החופשי (והחינמי). כשניסיתי לרמוז שכדאי ללמד אותם על הרכיבים לפני שיורדים לאבסטראקטים כמו חוק אוהם וחשבון בינארי ירדו עלי שאני ביקורתי ושחצן כי ככה מלמדים כבר שנים שם והכל בסדר. כשביקשתי רשימת תפוצה או פורום אמרו לי שבועות "עוד רגע" עד שפתחתי להם בעצמי אחד מחוץ לאתר המכללה, וכולי. לא אכנס לעוד פרטים, אבל אסכם בזה שמהם קיבלתי כל הזמן ביקורת שלילית ומהתלמידים קיבלתי משוב חיובי. חלק מהם העידו שזו הפעם השניה שהם נאלצים לעשות את הקורס ואצלי יותר מענין ומובן (מה גם שבמחזורים קודמים הלכו מכות בהפסקות ואנשים ברחו הביתה. כן, אני מדבר על אנשים בסביבות גילאי השלושים).

אחרי שבעה שיעורים שבהם הפער גדל בין מביני הענין ואלו שבאו להתבטל (הייתי חייב להניח שאת השכ"ל שלהם משלם משרד העבודה, כי שכל לא היה להם הרבה), הודיעו לי מהמכללה שאין לי מה לבוא יותר ולא פירטו אם יש סיבה ספציפית. שום משוב. הניחוש שלי היה שהמדריך הקבוע של הקורס פשוט חזר לו מחופשה בחו"ל ורצה לחזור לעניינים.

אז אחרי כל כאב הראש הזה, והרגשה שלא בשליטתי גם נשרף לי בין הידיים גשר ושאולי לא אשוב אפילו ללמד שם יותר לינוקס לקהל יותר איכותי, אני מחכה כבר 12 חודשים לתשלום מהם. דרשו ממני שאוציא להם חשבונית מס לפני שישלמו (הוצאתי, בקרוב אשלם עליה מע"ם ומקדמות מס הכנסה, אבל הצ'ק עוד לא הגיע).

אני באמת לא רוצה להשתין לבאר שחברים טובים שלי שותים ממנה. אומרים לי שהם משלמים בזמן והם אנשים נהדרים. אולי יש בין קוראי גם שיגידו שהקורסים שלהם טובים, אבל הנסיון האישי שלי היה מאוד רע איתם. אין חומר לימוד מסודר, אין גיבוי למדריך, אין מוסר תשלומים. אני את מרכולתי ושכלי אציע למתחרים שלהם. נכון להיום כבר עלינו מדרגה והבטיחו ששולחים לי צ'ק, אבל חודש עבר וצ'ק אין. אם אני חיב למחוק חוב של כ-2500 ש"ח, לפחות אקנה בסכום השערוריתי הזה את הזכות לומר את אשר על ליבי.

ישראלים יקרים – אתם מאכזבים אותי כל יום מחדש. מה נהיה איתכם?

מישהו אמר N900?

דור.

למי מקוראי שלא קורא חדשות, הקרבנות האחרונים של מפולת הדמוקרטיה הישראלית הם אמני ישראל, ספציפית חירות הביטוי והדיעה שלהם. נתניהו עושה סטאלין ומאיים לחסל גופי תרבות שלא ייצגו את הגרסא שלו של מוסריות וציונות. ספציפית מדובר על סירובם של כותבי מחזות ושחקנים שלא רוצים להציג באריאל, עיר ישראלית שאינה עיר ואינה בישראל. בתוך כל זה עומדת שרת התרבות ומביכה את עצמה כשאינה מבינה שאינה שרת הבידור.

בחדשות אחרות השבוע, משטרת ישראל עדיין מתעקשת לעשות "ניסוי כלים" בחסימת האינטרנטים שלנו ופישפוש בפאקטות ה-IP שלנו, איגוד האינטרנט הוציא נייר עמדה מאוד ברור נגד הצעד והשווה אותו ל"נוהל שכן". בינתיים משרד המשפטים מקדם חקיקה שתתן להם לפשפש לנו בכיסים (עדכון מבהיל – גם לילדים בבתי הספר), כדי להכשיר את השרץ שכבר קיים (ולפני כן זה וגם זה). מסתמן, אגב, שכדי להקל על בליעת הצפרדע, החוק שירחיב את יכולת החיפוש ידחף לתוך חוק ההסדרים הבא עלינו לרעה.

בינתיים, מחוץ להיכלות הממשל, מתחילה הקרן החדשה לישראל להראות סימני עייפות מדאיגים במאבק מול השמצות הימין (שגובלות בעלילת דם רוב הזמן).

תשמעו… מההימלאיה ועד האיטי יש כריתת יתר. כשהעצים לא מחזיקים את הקרקע בשורשיהם, הקרקע פשוט מחליקה בגשם הראשון לנהר והופכת להצפת בוץ שקוברת כפרים במורד נתיב הנהר. אם המדרון כולו גולש, הוא לא צריך להיות חלקלק או מחוספס, אתה תיפול איתו לנהר. ממשלת ישראל הנוכחית עוקרת עצים בסיטונות. ממשלה שמעקמת ידי אמנים ותאטרון איננה דמוקרטית, ממשלה שמחזיקה עם כבוש ולא מקדמת שלום אינה יהודית. תגידו לי למה אנחנו עדיין תחת האשליה של "יהודית ודמוקרטית"?

a = 1
b = '9'
(a..b.to_i).include? 5
#=> true

puts $$
puts Process.pid

puts Process.ppid

Process.euid = 0 # you shell be root user (if you are allowed)
Process.egid = 0 # you shell be root group (if you are allowed)

 # The victim
trap('KILL'){ # Yes only proc is allowed, and there is no support for block
  puts "Ouch, that's hurt! Goodbye cruel world !"
}
trap(3) {
  puts "I'm not quitting this stupid execution !"
}

# The killer
Process.kill(9, pid) # signal number. if you pass it as string, it will add SIG before 9
Process.kill('QUIT', pid) # signal name... Lower case will add SIG before quit

אני יודע שיש לי הצתה מאוחרת ואני קורא חלק מהחדשות באיחור, אבל למי מקוראי שלא בוחש בעיתונים חשבתי שראוי לציון הקבס שמעורר בי הגילוי שלא רק שצה"ל לא החזיר את כל החרמות המאווי מרמרה לטורקיה, הוא גם לא עשה מספיק למנוע מחייליו של צבא המוסר המתדרדר הכי מהיר בעולם להשתמש בכרטיסי האשראי המוחרמים ולמכור ציוד מוחרם לחבריהם. האם הגונב משודד ים פטור?

ובכן, זה היה הכסף הקטן. עכשיו מדברים גם על $750,000 במזומן שנעלמו.

הפוסט הזה הוא למעשה תשובה שממשיכה את השרשור של התגובות לפוסט הקודם ומתייחסת לנושאים שעלו שם (אז קראו א השרשור כדי להבין את ההקשרים). העיזו שם כמה מאיתנו להביע במילים את החלום של חינוך הציבור למודעות וערכי דמוקרטיה, משהו שירגש אנשים באופן פיוטי כמו ש"קוסמוס" גרמה לי ולגיקים בני דורי להבין את המדע והאנושות דרך משקפי המדען ההומניסט המשורר של קארל סאגן.

אני מגיב אחרי התגובה האחרונה של טל:
זה שהחינוך דפוק במתכונתו אנחנו יודעים. זה שילדים כבר לא הולכים לתנועות נוער שפעם אולי היו מנחילות ערכים (וגם זה לא בהצלחה) זה גם ידוע. השאלה מה אנחנו עושים עם דור Z או איך שלא קוראים להם. החבר'ה שתהיה להם זכות בחירה בסיבוב הבא.

לגבי מה נכון ולא נכון מדעית – הגדיר את זה ידידי ד"ר מכנס שמילים כמו "מטרה" ו"ידע" הן מחוץ לפיסיקה. מרגע שתקבע מטרה, מדעים יוכלו לעזור לך לבנות מערכת שתתמוך במטרה הזו, אבל מדע לא יכול לתת לך תשובה על השאלה הגדולה של מטרת החיים.

האם המטרה היא מקסימום אושר? מקסימום כמות אנשים חיים? מקסימום אורך חיים? מקסימום איכות חיים? מקסימום מגוון גנטי? מקסימום המשכיות גנטית? מקסימום מגוון תרבותי? שאיפה ליישוב פלאנטות אחרות? כל המטרות האלו יפות, לצערינו לא נעים להודות שרובן סותרות אחת את השניה. כרגע מאלתרים ומתחמקים מהשאלות האלו, תחת הדגל של "חופש בחירה מקסימאלי" – מי שרוצה לחיות בפזרנות ולמות צעיר יכול, ומי שרוצה לחיות בסגפנות לאורך יותר ממאה שנה יכול גם הוא.

מה שהמדע יכול ללמד אותנו זה שבעוד שמוסרית אנחנו מתים שכל האופציות האלו יתאפשרו במקביל לכולם, בתכל'ס זה לפעמים לא בר קיימא. חופש ליברטארי או אנארכיסטי מוחלטים יצרו בלית ברירה גם סבל, גם קצה הקשת השני לא מסביר פנים להרגשת השלמות וההגשמה של האינדיבידואל. האם אינסוף אפשרויות הן הדבר הטוב ביותר? באים החוקרים ומראים לנו שצמצום המגוון לבחירה משאיר אותנו בפחות תסכולים לפני הבחירה ופחות חרטות אחריה. המוח האנושי הוא עדיין מוח אנשי המערות. אנחנו מצליחים באופן חלקי להתמודד עם כמויות הרעיונות המפגיזים אותו, אבל רובם המוחלט של האנשים לא מקשרים ומבינים את המשמעויות (את איכות הרעיונות), ומה לעשות – הם עדיין הולכים לקלפי כל שנתיים-שלוש ומכתיבים לכולנו את החיים.

הפתרון הוא כמובן לא סדרת טלוויזיה. הטלוויזיה כבר די מתה ככלי להעברת מסרים מתוחכמים לקהל הרחב. הפתרון הוא סדרה של קליפים קצרים על רעיון אחד בכל פעם, עד 3-4 דקות שיגרמו לאנשים לחשוב. הם צריכים להיות מרשימים, מחכימים, מצחיקים (מה לעשות) ותמציתיים. כל אחד מהם גם צריך להיות מקושר לאחרים שיש להם זיקה אליו, אבל גם להכיל בתוכו את הנושא שלו לבדו. אין לי מושג לגמרי איך עושים את זה כשידע נבנה כפירמידה ולא כאבנים מפוזרות במגרש מלא הסחות דעת, אבל ברור לי שזה הכיוון לתקוף. סרטונים שאפשר לאמבד ולשלוח לאנשים ויראלית. כך גם לא צריך להפיק מראש פרקים של חצי שעה. בכל קליפ להציג זכות אזרח, להדגים למה היא חשובה, לתת שתי דוגמאות איפה היא מותקפת (דוגמאות נמשכות אם אפשר ולא אירועים שיתישנו מהר), והצעה פשוטה איך הצופה יכול לפעול לשימור הזכות הזו.

אחרי ששילחת בקהל ערימה אופטימית של קליפים על זכויות, צריך גם קליפים על חובות ולמה הם חשובים. דברים בסיסיים ואוניברסליים כמו מיסים (לשירות צבאי עדיף למשל לא להכנס, מסיבות שונות). בכלל זה עניינים פשוטים אפילו אם הם נראים אלמנטריים לחלוטין כמו "ציות לחוק".יש הרבה אנשים שלא מבינים את הדבר הפשוט הזה, שחוק הוא לא המלצה, הוא לא משהו שמעניין רק שופטים ושוטרים קפדניים, אלא הוא מה שמנסה לשמור את החברה בחתיכה אחת מתפקדת שיכולה לתכנן לעצמה עתיד.

אחרי אלו אולי אפשר לדיין בנושאים יותר מורכבים כמו חשיבות הצדק, גם לאזרחים זרים, גם לעם כבוש. שאלת הרציונאל והמוסר שבהחזקת עם תחת כיבוש ככלל, מחוץ להקשר של הכיבוש הישראלי, ואז גם בתוכו. מה לעשות שחייבים לדבר במה זה עולה לנו דיפלומטית, בטחונית, כלכלית, מוסרית, תרבותית. וכאן יש חומר שלא ברור לי איך אפשר לגשת אליו באוביקטיביות. אין דרך לעשות את זה בלי ששני הצדדים ירגישו שאתה מוטה כלפי הצד השני.

בקיצור, אם מישהו מכם רואה איך אפשר לעשות את זה בשלבים, לצבור קרדיט גם בעיני צופים ימניים וגם בעיני שמאליים לפני שמגיעים לתקל את הנושאים הכי כואבים, ועוד לעשות את כל זה בצורה שיטתית, להפיק סרטון לשבוע וכן הלאה – אני לא רואה איך זה קורה בלי ארגון מתוקתק ותרומות של כשרון, זמן וכסף. המינימום שאפשר לעשות זה אולי לשבור את הנושאים לפרקים, להקים ויקי שבתוכו נרכז תסריטים וסטוריבורדים ברשיון חופשי, ולנסות לגייס אנשים להפיק את זה. חלקם כפרויקטים סטודנטיאלים, אולי לחלקם יגיע תקציב מאיזו עמותה או חברה שתרצה לתת חסות. אין מנוס שבמצב כזה לא יהיה מראה וסגנון אחיד, אבל אני לא יכול לדמיין דרך יותר מהירה מלגרום לדבר כזה לקרות.